החלטה בתיק ת"א 2201-08

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עכו
2201-08
22.10.2013
בפני :
ג'מיל נאסר

- נגד -
:
ס.ה
:
1. משרד החינוך והתרבות (התביעה נדחתה)
2. מועצה מקומית ג'וליס
3. החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי (התביעה נדחתה)
4. כלל חברה לביטוח בע"מ. (התביעה נדחתה)

החלטה

(בשאלת החבות)

1.       בפניי תביעה כספית במסגרתה עותר התובע לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו (בשני אירועים שונים) בעת היותו תלמיד (קטין) במוסדות חינוך בכפר מגוריו ג'וליס, וזאת מכוח פוליסות תאונות אישיות.

2.       בפתח הדברים אציין כי החלטה זו מתייחסת רק לשאלת החבות/אחריות של מי מהנתבעים לפצות את התובע בגין נזקין (כאשר שאלת הפיצויים תידון בהמשך ובכפוף להכרעה בשאלת האחריות).

3.       בעלי הדין: על פי הנטען, התובע יליד 4.5.88 תושב כפר ג'וליס. במועדים הרלבנטיים לתביעה, היה תלמיד במוסדות חינוך בכפר ג'וליס; הנתבע מס' 1 - הוא משרד החינוך והתרבות (להלן:" משרד החינוך"), ומוטלת עליו האחריות (בין היתר) לפקח על מערכת החינוך באזור מגורי התובע; הנתבעת מס' 2- מועצה מקומית ג'וליס (להלן: " מ.מ.ג'וליס" או " המועצה"), הינה רשות מקומית, הפועלת על פי דין, המופקדת, בין היתר, על קיום הוראות החוק בכל הנוגע לתלמידים ומוסדות חינוך בתחום שיפוטה; הנתבעת מס' 3 - החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי (להלן: " סמשכ"ל"), הינה חברה לביטוח, הרשומה עפ"י דין בישראל, אשר אמונה, בין היתר, על הוצאת פוליסות ביטוח עבור כלל התלמידים הלומדים בתחום שיפוטה של המועצה; הנתבעת מס' 4 - כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " כלל"), הינה חברה לביטוח אשר ביטחה אז או אמורה הייתה לבטח את כלל התלמידים בכפר ג'וליס ובכללם את התובע, בביטוח תאונות אישיות.

4.       שני האירועים והנזקים: לטענת התובע ביום 6.5.98, בהיותו כבן 10, נפצע בעינו מאבן שנורתה לעברו ממקלע בו שיחק אחיו וכתוצאה מכך נעקרה עינו הימנית (להלן:" התאונה הראשונה"). בעקבות תאונה זו הגיש התובע למל"ל תביעה לקצבת נכות כללית וזה קבע כי התובע נותר עם נכות צמיתה בשיעור 30% בגין איבוד הראיה ו- 5% בגין עקירת העין.

עוד מוסיף וטוען התובע, כי ביום 18.6.05, בהיותו בן 17 לערך, הוא נפל בביתו ונחבל בכתף שמאל (להלן:" התאונה השנייה"). בעקבות תאונה זו הגיש התובע תביעה לקצבת נכות כללית למל"ל וזה קבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 25% בגין הגבלה בתנועות הכתף לאחר ניתוח עקב פריקה. (שתי התאונות הנ"ל יכונו להלן: " התאונות").

5.       עפ"י הנטען בכתב התביעה, במועד אירוע כל אחת מהתאונות היה התובע תלמיד מן המניין במוסדות חינוך ממלכתיים בכפר ג'וליס ולפיכך היו הנתבעות מס' 1 - 4 מחויבות, עפ"י דין, לדאוג לבטחו בביטוח תאונות אישיות. בדיעבד התברר לתובע כי הוא לא בוטח בפוליסת ביטוח תאונות אישיות, ותביעתו לפיצוי נדחתה ע"י הנתבעות מס' 2-4 בטענה  כי שמו לא נכלל ברשימת התלמידים המבוטחים; התובע טוען כי הנתבעות 1-4 התרשלו כלפיו ו/או הפרו חובות חקוקות שנועדו להגן עליו ולהקנות לו זכויות, ובמקרה דנן נטל ההוכחה שלא הייתה התרשלות מצד הנתבעות מוטל על כתפיהן. כתוצאה מהפרת החובות המוטלות על הנתבעות נגרמו לתובע נזקים בשיעור הנקוב בפוליסה.

6.       כאן אעיר כי לקראת תום שמיעת הראיות בתיק נדחתה התביעה, בהסכמה, נגד הנתבעות 1, 3, ו- 4. מנגד, התביעה המשיכה להתנהל רק נגד הנתבעת מס' 2.

7.       המועצה טענה כי במועדים הרלבנטיים לתאונות, לא הייתה מוטלת עליה חובה לבטח את כלל התלמידים במוסדות החינוך בתחומה, ומכל מקום, כדי שהתובע יזכה בביטוח, הייתה מוטלת עליו חובת תשלום דמי ביטוח. עוד נטען כי המועצה ביצעה את כל המוטל עליה עפ"י דין, וכי לא הייתה מצידה כל התרשלות או הפרת חובות שבדין.

8.       בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובע העיד הוא עצמו בלבד. מטעם ההגנה העידו שלושה עדים: גב' ד"ר חגית מאיר, מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות במשרד החינוך (להלן: " גב' מאיר"), מר סלמאן הנו, ראש מכהן של המועצה (להלן: " מר סלמאן"), וגב' דורונה לוין, מרכזת  תחום ביטוח תלמידים בכלל (להלן: " גב' לוין").

  1. אין חולק בין הצדדים כי במועד אירוע כל אחד מהתאונות נשוא התביעה לא בוטח התובע בהיותו תלמיד במוסד חינוכי בתחומי המועצה בביטוח תאונות אישיות. אומנם המועצה הכחישה בסעיף 10 לכתב הגנתה באופן סתמי את טענת התובע (סעיף 3 לכתב תביעתו) לפיה במועדים הרלבנטיים לתביעה היה התובע תלמיד ב"מוסד חינוך" כמשמעותו בחוק לימוד חובה בלא שפרשה טענה זו, אולם נראה כי סוגיה זו אינה שנויה במחלוקת. מכל מקום, לטעמי, הוכח ע"י התובע כדבעי כי במועד אירוע התאונה הראשונה היה תלמיד בבי"ס יסודי ממלכתי ג'וליס ב' ואילו במועד התאונה השנייה היה תלמיד בבי"ס תיכון מקיף ג'וליס (ראו: נספחים א', ג', ו- ו' לכתב התביעה).  

10.   הסוגיות הטעונות הכרעה :

האם במועד קרות כל אחת מהתאונות נשוא התביעה, הוטלה חובה עפ"י דין על המועצה  לבטח את כלל התלמידים במוסדות החינוך בתחומה (ובכללם את התובע) בביטוח תאונות אישיות ? אם כן - מהי הנפקות המשפטית לאי מילוי אחר חובה זו? 

  1. כיסוי ביטוחי לכל תלמיד - האם חובה ?

" חינוך חינם" מוגדר בחוק לימוד חובה כ-" לימוד המיועד לילדים ולנערים והניתן בחמש עשרה שנות לימוד, מהן שלוש בגן-ילדים בגיל 3 עד 5 ועד בכלל ושתים עשרה שנות לימוד, בכיתות א' עד יב', לילדים ולנערים". מכאן, שבמועדים הרלבנטיים לתביעה זכאי היה התובע ל"חינוך חינם" עפ"י חוק זה. סעיף 6 (ד1) לחוק לימוד חובה קובע כי מי שזכאי לחינוך חינם יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד. התשלומים שייגבו מהמבוטחים בעד ביטוח זה ייקבעו ע"י השר במסגרת התשלומים לפי סעיף קטן (ד).

  1. סעיף זה (6 (ד1)) הוסף במסגרת תיקון מס' 21 לחוק לימוד חובה והוא מחייב כל רשות חינוך מקומית לבטח את תלמידי ביה"ס בתחומה בביטוח תאונות אישיות, בתעריף אחיד לכלל התלמידים ששיעורו המרבי נקבע ע"י השר הממונה, כאשר רשות החינוך המקומית רשאית לגבות, באישור השר, את דמי הביטוח מהורי התלמידים לפי העלות שנשאה בפועל אך לא יותר מהתשלום המרבי שנקבע ע"י השר.   
  1. מדברי ההסבר לתיקון הנ"ל (הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 21) (ביטוח תאונות אישיות), התשנ"ד- 1994 עולה כי " מטרת הצעת החוק לעגן בחוק את ההסדר הקיים בעניין ביטוח תאונות אישיות לתלמידים באופן שכל התלמידים יהיו מבוטחים בביטוח זה והתשלומים לכך ישולמו במסגרת התשלומים שנגבים מהם בעד מתן שירותים נוספים. (ההדגשות אינן במקור ג'.נ).
  1. מהות "ההסדר הקיים" עד לתיקון מס' 21 לחוק לימוד חובה פורט והובהר בתצהיר עדותה הראשית של גב' מאיר שלא נסתר בחקירתה הנגדית לפיו "ההסדר הקיים" עד לתיקון חוק לימוד חובה משנת 1994, נקבע בהתאם לחוזה מיום 15.7.86 שהצדדים לו היו: ענבל חברה לביטוח בע"מ, המדינה, סמשכ"ל וארגון ההורים הארצי. עפ"י אותו הסדר, רשות מקומית שהייתה מעוניינת לבטח תלמידים בביטוח תאונות אישיות, נדרשה להודיע על כך לסמשכ"ל. הרשות המקומית היא זו שגבתה את התשלומים בגין הביטוח מהורי התלמידים באמצעות "תשלומי הורים", בהתאם לסעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה, והיא זו שהעבירה את הכספים שנגבו לסמשכ"ל ומהאחרונה לחברת הביטוח ענבל. תוקף החוזה שנחתם במסגרת ההסדר היה עד ליום 31.8.87 ולא נחתם חוזה נוסף, ואולם הצדדים המשיכו לפעול בהתאם לחוזה גם לאחר מכן עד למועד תיקון חוק לימוד חובה משנת 1994. 
  1. כעולה מחקירתה הנגדית של גב' מאיר ההסדר הקיים משנת 1986 שתיקון מס' 21 בא לעגן בחוק לימוד חובה  היה וולונטרי ולא חייב את רשות החינוך המקומית לבטח את כלל התלמידים בתחומה (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 14 - 22:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>